אוֹתוֹ וְאֶת בְּנ֔וֹ שֶׁנָּֽפְלוּ לַבּוֹר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. יַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לִשְׁחוֹט. וְיִשְׁחוֹט. וְהַשֵּׁינִי עוֹשִׂין לוֹ פַרְנָסָה בִמְקוֹמוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת. רִבִּי יְהוֹשֻׁע אוֹמֵר. יַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לִשְׁחוֹט. וְלֹא יִשְׁחוֹט. וְיַעֲרִים וְיַעֲלֶה אֶת הַשֵּׁינִי. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִישֵּׁב לִשְׁחוֹט אֶחָד מֵהֶן מוּתָּר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אָמַר. מוּתָּר לְהַעֲרִים. וְהָכָא הוּא אָמַר. אָסוּר לְהַעֲרִים. תַּמָּן מִשּׁוּם בַּל ייֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. וְהָכָא מָה אִית לָךְ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹשׁוּעַ. תַּמָּן הוּא אָמַר. אָסוּר לְהַעֲרִים. וְהָכָא הוּא אָמַר. מוּתָּר לְהַעֲרִים. אָמַר רִבִּי אִידִי. כָּאן שְׁבוּת. וְכָאן חַייָב חַטָּאת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הָכָא כְּדֵי לָחוּס עַל נִיכְסֶיהֶן שֶׁל יִשַׂראֵל. תַּמָּן מָה אִית לָךְ. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יֹאשִׁיָה. חַד כְּהָדֵין וְחַד כְהָדֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
אותו ואת בנו שנפלו לבור וכו'. גרסי' להא לעיל בפרק ג' דפסחים בהלכה כיצד מפרישין חלה בטומאה בי''ט וע''ש:
הלכה: מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אִם לֹא הָֽיְתָה נְבֵילָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אֲסוּרָה. לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן׃ וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אִין הַמּוּמְחֶה תוֹרָה. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה עֲבַד רְאִיַית בְּכוֹר כִּרְאִיַית 14b טְרֵיפָה. כְּמַה דְאַתְּ אֶמַר תַּמָּן. רוֹאִין אֶת הַטְּרֵפָה בְיוֹם טוֹב. וְדִכְווָתָהּ. רוֹאִין אֶת הַבְּכוֹר בְיוֹם טוֹב. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. דְּמַאי מִדִּבְרֵיהֶם. וּרְאִיַית טְרֵיפָה מִדִּבְרֵיהֶן. כְּמַה דְאַתְּ אֶמַר תַּמָּן. רוֹאִין אֶת הַטְּרֵפָה בְיוֹם טוֹב. וְדִכְווָתָהּ. מַפְרִישִׁין אֶת הַדְּמַאי בְיוֹם טוֹב. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. כָּל שֶׁמּוּמוֹ נִכָּר מֵעֲרֲב יוֹם טוֹב וְלֹא הִתִּירוֹ מוּמְחֶה אֶלָּא בְיוֹם טוֹב אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן. והָא תַנֵּי. עֶגֶל [בְּכוֹר] שֶׁנּוֹלַד מִן הָטְּרֵיפָה בְיוֹם טוֹב מוּתָּר. אָמַר רַב חִסְדָּא. תִּיפְתָּר שֶׁעָבַר הַמּומְחֶה וְרָאָהוּ. אֲתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי וּסְבַר מֵימַר. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. אַייתֵי רַב הוֹשַׁעְיָה מַתְנִיתָה דְבַר קַפָּרָה מִדְּראוֹמָא וְתַנָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. כָּל שֶׁמּוּמוֹ נִכָּר מֵעֲרֲב יוֹם טוֹב וְלֹא הִתִּירוֹ מוּמְחֶה אֶלָּא בְיוֹם טוֹב אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן. וְקִיבְּלָהּ וְחָזַר בֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אתא עובדא קומי ר' אימי. בדינא דמתני' וכסבור היה דהלכה כר' יהודה כפי הכלל ר' יהודה ור''ש הלכה כר' יהודה ואייתי רב הושעיה מתניתא וכו' דשנה לדברי ר''ש בלשון חכמים ש''מ דהלכתא כוותיה וקיבלה ר' אימי וחזר בו ממה דאמר מעיקרא:
תיפתר שעבר המומחה וראהו. היום והואיל ולא היה בחזקת איסור מותר בדיעבד לשחטו אבל לכתחלה אסור לראות המום היום ואפי' נולד הוא ומומו עמו:
והא תני. בברייתא חדא עגל בכור וכו' האי מן הטריפה לאו דוקא הוא דמה ענין זה אצל מומי הבכור אלא לרבותא הוא דנקיט שאפי' נולד היום מן הטריפה דליכא למימר ביה מוכן אגב אמו הוא וה''ה כל שנולד היום מותר קתני מיהת עגל בכור שנולד היום וע''כ שנולד מומו עמו היום הוא שהרי אין הבכור נשחט בזמן הזה אא''כ היה בו מום וקתני מותר אלמא שרואה הוא המומחה היום להתירו וקשיא להא דר' אבהו:
ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה כל שמומו ניכר וכו'. לפרש דברי ר''ש במתני' קאמר דלא תימא הא דקתני כל שאין מומו ניכר מעי''ט היינו שלא היה בו מום מעי''ט דלא היא אלא אפי' היה מומו ניכר מעי''ט ולא התירו מומחה אלא בי''ט אין זה מן המוכן ואסור לשוחטו בי''ט וכטעמא דפרישית במתני' וכל שאין מומו ניכר דקאמר שאין ניכר להתירו מעי''ט הוא:
ר' יודן בעי. לא שייכא הכא אלא אגב דאיירי בראיית טריפה בי''ט מייתי הא דר' יודן שהקשה על הא דתנן אין מפרישין תרומות ומעשרות בי''ט ושל דמאי נמי בכלל וכדתנינן דספק חשיכה הוא דמעשרין את הדמאי הא בשבת ובי''ט לא ואמאי הא דמאי מדבריהן הוא מספק שמא לא עישר העם הארץ תבואה זו וראיית הטריפה כלומר לבדוק אחר טרפיות ג''כ מדרבנן הוא וא''כ כמה דאת אמר רואין את הטריפה בי''ט נימא נמי ודכוותה מפרישין את הדמאי בי''ט ולא משני מידי:
ר' הונא בשם ר' אבא דר' יודה הוא וכו'. כלומר אין דודאי ר' יהודה כדעתיה ובהא מודינא לך אלא דאכתי בעינן לפרש טעמיה דר' יודה דהכא דנהי דרומיא דר' יהודה אדר' יהודה ל''ק כדשנינן מיהו טעמא בעינן אגופה דדינא דמתיר לראות מומי הבכור בי''ט ולא אמרי' דמיחזי כדן את הדין הלכך קאמר דהיינו טעמיה דר' יהודה עביד ראיית הבכור כראיית טריפה כמה דאת אמר תמן כלומר גבי טריפה ודאי מותר לראות בהמה שנשחטה בי''ט ונולד בה איזה ספק אם היא טריפה או לא וה''נ לר' יהודה בראיית מומי הבכור בי''ט:
ר' יודה כדעתיה דר' יודה אמר אין המומחה תורה. בפ''ד דבכורות דתנינן שם השוחט את הבכור ומראה את מומו ר' יהודה מתיר דראיית המומחה אינה תורה לומר דדוקא המומחה שנטל רשות לראות הבכורות הוא שיתיר אלא אפילו ג' הדיוטות יכולין לראות אם הוא מום קבוע להתירו ונטילת רשות מהני לראותו אף ביחיד והלכך לא אסחי דעתיה מיניה דמימר אמר אי לא מזדקיק ליה חכם בג' הדיוטות סגי:
והכא הוא אמר הכין. בתמיה דירד מומחה ויראה וכו' ואמאי הא מאתמול לא הוה דעתיה עליה דמי יימר דמזדקק ליה חכם לראות ובין השמשות אסחי דעתיה מיניה ומוקצה הוא:
גמ' מחלפה שיטתיה דר' יהודה וכו'. דהא התם בשלהי מי שהחשיך גבי מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים קאמר ר' יהודה אם לא היתה נבלה מע''ש אסורה אלמא הואיל דמאתמול לא הוה דעתיה עליה אסור משום מוקצה לדידיה:
הלכה: הָא לְהוֹסִיף מוֹסִיפִין. הָיוּ חֲמִשָּׁה נַעֲשִׂין עֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הא להוסיף מוסיפין. דדוקא למנות עליה מתחלה בי''ט הוא דאסור אבל אם כבר נמנו כמה בני אדם עליה מעי''ט ורצו להוסיף בני אדם עליה בי''ט מותר לפי שא''צ להזכיר פיסוק דמים לכך כדמפרש ואזיל שאם היו חמשה בני אדם שנמנו עליה מעי''ט מוסיפין בי''ט ונעשין עשרה ואומרים החמשה הנוספין הרי אנו בבהמה זו כפי שנמנו אתם הראשונים עליה:
אמר רבי בא. אני שמעתי מרב יהודה בשם שמואל דאמר הלכה כרבי יהודה במוקצה בי''ט:
אתייא דרב מתנא כשמואל. רב מתנא דאוקי למתני' דבבכור הוה עובדא אבל אם היתה בהמת חולין מותר לטלטלה וזה כשמואל בענין מוקצה בי''ט דפסק בפ''ק כר''ש ודלוי דאמר להוציאה לחוץ לפי שאח''כ יהא אסור לטלטלה אתיא כרב דאית ליה מוקצה וכר' יהודה:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא מטעם הזה כדקס''ד אלא בי''ט הוה עובדא וציוה לוי לאפקה לבר ולראותה דשמא תמצא טרפה ויהא אסור לטלטלה אחר כך ויבשלו בה הואיל דהבית אפל הוא:
ואמר לוי לאפקה לבר. ועל זה הקשה ר' אימי ואמר אנחנו שמענו אין רואין את הנגעים בבית אפל כדתנן בפ''ב דנגעים בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו אבל היכא שמעינן אין רואין את הטרפה בבית אפל בתמיה:
מהו לראות את הטריפה בבית אפל. קס''ד דבחול קאי ומטעמא דשמא לא יוכל לדקדק בראייתה:
אמר רב מתנא. לא טעו דבבכור הוה עובדא וכדדייק ר' אבין נמי ממתני' דאמרה כן עליה וכו' הלכך אפי' לר''ש לא יזיזנה ממקומה דטעון קבורה הוא וכדפרישית במתני':
גמ' שמואל אמר טעו ה' זקנים שהורו לר''ט בלוד. ר''ט בלוד היה כדתני בפ' הזהב הורה ר' טרפון בלוד וכשנכנס כאן לבית המדרש ושאל והיו שם חמשה זקנים והורו לו לא יזיזנה ממקומה וקאמר שמואל דאותן הזקנים טעו בהוראה זו דהורו ליה כר' יהודה דאית ליה מוקצה ואנן כר''ש הוא דקי''ל:
משנה: אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה בַּתְּחִלָּיה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל נִימְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָּר:
Pnei Moshe (non traduit)
וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אין מעיינין בכף מאזנים. וכלעיקר דנקטי אפי' ליתן בו בשר לשומרו מן העכברים אסור אם היה המאזנים תלוים מפני שנראה כשוקל בכף מאזנים והלכה כחכמים:
ר' יהודה אומר וכו'. אע''פ שאסור לשקול בי''ט בליטרא דהוה עובדא דחול מותר לשקול בשר כנגד הכלי או כנגד הקופץ ולמחר יראו כמה משקל הכלי והקופץ:
אבל נמנין עליה וכו' ושוחטין וכו'. כלומר ובי''ט אם לא נמנו עליהן מעי''ט עושין כך מביאין שתי בהמות שוות זו לזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהן ולמחר שמין כמה דמי השניה וכל אחד ואחד נותן דמי חלקו:
מתני' אין נמנין על הבהמ' לכתחל' בי''ט. אין פוסקין דמים בין שנים או שלשה בני אדם על הבהמה ולומר בהמה זו בכך וכך ומגיע על כל אחד ואחד כך וכך דמקח וממכר הוא:
ועל החלה שנטמאת. ואינה ראויה לכהן היום דהא באכילה אסורה לעולם ובהסקה או לתתו לכלבו אסור בי''ט דאין מבערין קדשים בי''ט ואפי' על ידי בהמה דגזירת הכתוב הוא שאין מבערין קדשים טמאין בי''ט דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך כמלאכה הוא:
מתני' בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה. בגמרא מסיק לאוקימתא דמתני' בבהמת קדשים מיירי דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מה זו קדש אף זו קדש דמכיון דבהמת קדשים שמתה אסורה בהנאה וטעונה קבורה ואינה נפדית דבעיא העמדה והערכה א''נ אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואפי' למ''ד פודין בי''ט לא פרקי לה הלכך לא יזיזנה ממקומה דלא חזיא אבל בהמת חולין שמתה מחתכין אותה לפני הכלבים ודוקא שהיתה מסוכנת מאתמול דדעתיה עלה אבל לא היתה מסוכנת מאתמול אף בהמת חולין לא יזיזנה ממקומה דהכא בי''ט איירינן וקיי''ל בי''ט כר' יהודה דמוקצה אסור:
הלכה: שְׁמוּאֵל אָמַר. טָעוּ חֲמִשָּׂה זִקֵינִים שֶׁהוֹרוּ לָרִבִּי טַרִפוֹן בְּלוֹד. אָמַר רַב מַתָּנָה. בִּבְכוֹר הֲוָה עוֹבִדָא. אָמַר רִבִּי אַבִּין. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּיטְמֵאת. מַה זוֹ קוֹדֶשׁ אַף זוֹ קוֹדֶשׁ. בְּעוֹן קוֹמֵי לֵוִי. מָהוּ לִרְאוֹת אֶת הַטְּרֵפָה בְבַיִת אָפֵל. אָמַר. לְאַפֵּק לְבָר. רִבִּי אִמִּי בָעֵי. שְׁמַעְנָן. אֵין רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בְּבַיִת אָפֵל. שְׁמַעְנָן. אֵין רוֹאִין אֶת הַטְּרֵפָה בְבַיִת אָפֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לָא מִטַּעַם הַזֶּה. אֶלָּא שֶׁמָּא תִימָּצֵא טְרֵיפָה וִיהֵא אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. אַתְייָא דְּרַב מַתָּנָה כִשְׁמוּאֵל. וּדְלֵוִי כְרַב. אָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָֹה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הא להוסיף מוסיפין. דדוקא למנות עליה מתחלה בי''ט הוא דאסור אבל אם כבר נמנו כמה בני אדם עליה מעי''ט ורצו להוסיף בני אדם עליה בי''ט מותר לפי שא''צ להזכיר פיסוק דמים לכך כדמפרש ואזיל שאם היו חמשה בני אדם שנמנו עליה מעי''ט מוסיפין בי''ט ונעשין עשרה ואומרים החמשה הנוספין הרי אנו בבהמה זו כפי שנמנו אתם הראשונים עליה:
אמר רבי בא. אני שמעתי מרב יהודה בשם שמואל דאמר הלכה כרבי יהודה במוקצה בי''ט:
אתייא דרב מתנא כשמואל. רב מתנא דאוקי למתני' דבבכור הוה עובדא אבל אם היתה בהמת חולין מותר לטלטלה וזה כשמואל בענין מוקצה בי''ט דפסק בפ''ק כר''ש ודלוי דאמר להוציאה לחוץ לפי שאח''כ יהא אסור לטלטלה אתיא כרב דאית ליה מוקצה וכר' יהודה:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא מטעם הזה כדקס''ד אלא בי''ט הוה עובדא וציוה לוי לאפקה לבר ולראותה דשמא תמצא טרפה ויהא אסור לטלטלה אחר כך ויבשלו בה הואיל דהבית אפל הוא:
ואמר לוי לאפקה לבר. ועל זה הקשה ר' אימי ואמר אנחנו שמענו אין רואין את הנגעים בבית אפל כדתנן בפ''ב דנגעים בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו אבל היכא שמעינן אין רואין את הטרפה בבית אפל בתמיה:
מהו לראות את הטריפה בבית אפל. קס''ד דבחול קאי ומטעמא דשמא לא יוכל לדקדק בראייתה:
אמר רב מתנא. לא טעו דבבכור הוה עובדא וכדדייק ר' אבין נמי ממתני' דאמרה כן עליה וכו' הלכך אפי' לר''ש לא יזיזנה ממקומה דטעון קבורה הוא וכדפרישית במתני':
גמ' שמואל אמר טעו ה' זקנים שהורו לר''ט בלוד. ר''ט בלוד היה כדתני בפ' הזהב הורה ר' טרפון בלוד וכשנכנס כאן לבית המדרש ושאל והיו שם חמשה זקנים והורו לו לא יזיזנה ממקומה וקאמר שמואל דאותן הזקנים טעו בהוראה זו דהורו ליה כר' יהודה דאית ליה מוקצה ואנן כר''ש הוא דקי''ל:
משנה: 15a בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת רִבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמָאָה. וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָן:
Pnei Moshe (non traduit)
וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אין מעיינין בכף מאזנים. וכלעיקר דנקטי אפי' ליתן בו בשר לשומרו מן העכברים אסור אם היה המאזנים תלוים מפני שנראה כשוקל בכף מאזנים והלכה כחכמים:
ר' יהודה אומר וכו'. אע''פ שאסור לשקול בי''ט בליטרא דהוה עובדא דחול מותר לשקול בשר כנגד הכלי או כנגד הקופץ ולמחר יראו כמה משקל הכלי והקופץ:
אבל נמנין עליה וכו' ושוחטין וכו'. כלומר ובי''ט אם לא נמנו עליהן מעי''ט עושין כך מביאין שתי בהמות שוות זו לזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהן ולמחר שמין כמה דמי השניה וכל אחד ואחד נותן דמי חלקו:
מתני' אין נמנין על הבהמ' לכתחל' בי''ט. אין פוסקין דמים בין שנים או שלשה בני אדם על הבהמה ולומר בהמה זו בכך וכך ומגיע על כל אחד ואחד כך וכך דמקח וממכר הוא:
ועל החלה שנטמאת. ואינה ראויה לכהן היום דהא באכילה אסורה לעולם ובהסקה או לתתו לכלבו אסור בי''ט דאין מבערין קדשים בי''ט ואפי' על ידי בהמה דגזירת הכתוב הוא שאין מבערין קדשים טמאין בי''ט דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך כמלאכה הוא:
מתני' בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה. בגמרא מסיק לאוקימתא דמתני' בבהמת קדשים מיירי דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מה זו קדש אף זו קדש דמכיון דבהמת קדשים שמתה אסורה בהנאה וטעונה קבורה ואינה נפדית דבעיא העמדה והערכה א''נ אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואפי' למ''ד פודין בי''ט לא פרקי לה הלכך לא יזיזנה ממקומה דלא חזיא אבל בהמת חולין שמתה מחתכין אותה לפני הכלבים ודוקא שהיתה מסוכנת מאתמול דדעתיה עלה אבל לא היתה מסוכנת מאתמול אף בהמת חולין לא יזיזנה ממקומה דהכא בי''ט איירינן וקיי''ל בי''ט כר' יהודה דמוקצה אסור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source